חדוה הרכבי- "והנדיר הזה" מתוך הספר "אני רוצה רק להגיד לך"
הערת שוליים:
דורות של אמניות ואמנים ניסו ומנסים לפצח כיצד לתפוס את הרגע המאגי של הפיכתם להורים למעשה אמנותי ללא נפילה למלכודות הקיטש או המובן מאליו. הרכבי, כמכשפת המילים שהיא, עושה זאת כבר מהאות הראשונה בשיר שמובא לפניכן שנפתח ב'ו' החיבור. כי מה היא לידה אם לא תזכורת לכך שהיה לפנינו משהו, להיותנו חוליה קטנה ברצף הגדול של החיים? השימוש החוזר בכינוי הרמז "זה" מתחילת השיר מחזק את התחושה שהיה משהו לפני, משהו שברור שאליו מתיחסת הרכבי ובו בזמן משאירה אותו תחת ערפול, תוך כדי שעצם הערפול משמש אותה ליצירת הלחש הפואטי. סופו של השיר כמו מצמצם את האפשרויות השונות שיכלו לעלות בראשה של הקוראת לגבי "הזה" שכן הן אומרות במפורש: "והנדיר הזה, כלומר ילדי, רק ילדי." אבל הפרשנות החתומה ישר נפרמת בשורות המסיימות את השיר "אחר-כך אלהים/ ורעיו"- והמרחב הזה בין הילד הפרטי לבין האלהים ורעיו הוא המרחב בו השיר הזה יכול להלך את קסמו. היא המרחב בו הנס האישי יכול להפוך לרגע המיתי, הלא ידוע שבו החיים והטרגדיה המובנית בתוכם יכולים להלך את קסמם.
*הספר "אני רוצה רק להגיד לך" מאוגד בתוך הספר "צפור שבפנים עומדת בחוץ"
כוסות רוח 