ניגון קוליקובסקי- שיר ללא כותרת מתוך הספר "מכתב אחרון לאדם"
בספרו "מכתב אחרון לאדם" נע המבט של טל ניגון קוליקובסקי בין היופי לכיעור שקיים בכל פינה סביבנו. השאלה שנשאלת על "מהות האדם" היא כמו הזדמנות ליציאה למסע שמחבר בין היופי לגועל, בין "לשים ציפור בכלוב" ובין "לחבק את הילדים שלך". אני מציע לקרוא את הצמידות של השורות האלו לא רק כשורות שמנגידות את המכוער מול היפה, את מעשה הכליאה מול מעשה החיבוק. אלו למעשה שורות שחושפות את הקשר בין החיבוק של ילדך לפעולת הכליאה של הציפור, ובכך חושפות את כך שמהותנו היא שאיננו מבינים את פעולותינו, שקיומנו האנושי מלא סתירות. בין ה"חוצפה" הקוסמית שאנו מפגינים בטיסתנו לירח ובין הבושה שיכול לעורר בנו הנסיון להסתכל בעיניים.
כוסות רוח 