רעלן
נשימתו הנעתקת של הטבק
חלון של גלות פונה אל
כנפי הים העמוק המשתחררות לטיסה
מוזיקה של יום חורף המפליג וקרב
כמו דגל שמשיר את צבעיו
זו רוח האתמול, זו אהבה
חרטה עמוקה יורדת כמו שלג כבד
כאשר אבן חושפת את התוצאה הסופית
אני לוקח את הרגע הזה כדי לבכות את שארית חיי
תנו לי שם אחר
הסתוותי בחוסר המזל
מקלט מצריבת השמש של שפת האם
תרגום מאנגלית: בעז יניב מתוך אסופת השירה של המשורר הסיני באיי דאו: The Rose Of Time- New and Selected Poems בעריכת אליוט ואיינברג.
הבוקר הזה נפתח בטעמה המר של מלחמה, שוב ישראל וארה"ב תוקפות באיראן, שוב אני מודאג לשלומם הפיזי והנפשי של אהובי בישראל. מה יעשה הגולה הפוליטי מחוץ להקשרו? יפתח אסופת שירה של המשורר הסיני באיי דאו שהעביר שנים רבות כגולה בארה"ב ולא הורשה לחזור לארצו, יבחר עמוד אקראי, יאסוף את נשימתו. השירה היא ספינה גדולה בעזרתה אפשר לחצות את המבול הגדול, השירה היא הבריחה והמקלט גם יחד. כמה יפה הוא הדגל המשיר את צבעיו, כמה חזקה היא בערת שפת אמי בעצמותי.
כוסות רוח 